03-7518686

התפתחות הדפוס

הדפוס הוא טכניקה עתיקת יומין שהתפתחה במטרה לייצר מספר עותקים זהים של חומר ויזואלי מאותו הסוג / המקור. לפי הסברה הרווחת הראשונים שעסקו בהדפסה היו הסינים. הסינים השתמשו בצבעים על בסיס שמן אשר נמרחו על אבן חלקה, עליה ציירו את המקור בדמות ראי. שיטה זו ידוע בשם ליתוגרפיה. על פי ספרי ההיסטוריה תהליך ה-דפוס הומצא על ידי פי שנג (Pi-Sheng) בשנת 1040.
אחד מציוני הדרך הנחשבים והמרשימים בעולם ה-דפוס הייתה מהפכת הדפוס של יוהן גוטנברג, בגרמניה איפשהו סביב המאה ה-15. תרומתו הגדולה של יוהן גוטנברג הייתה למעשה שיכלול השיטה הקיימת. שכלול זה הפך את עולם ה-דפוס לפשוט, זול ויעיל יותר.
    
רעיון של גוטנברג היה להפריד כל אות לגוף בודד ולצרפן יחדיו לבניית שורות של טקסט וכך לעמד את העמוד השלם (סְדָר‏ דפוס). עד להמצאה זו הכינו את לוחות הדפוס של העמוד השלם, מיחידה אחת (מעץ או מאבן), כך שלמעשה לוחות הדפוס היו חד פעמיים ונחצבו או גולפו על ידי רבי אמנים\פסלים ובגמר ההדפסה לא ניתן היה לעשות שימוש חוזר בלוח ההדפסה.

גוטנברג שיכלל גם בתחום זה, מכיוון שהיה צורף, כלומר בעל ידע ביציקה והטבעה, הוא יצר את האותיות מתערובת מתכות מתאימה.

הספר הראשון שהודפס בשיטה זו של גוטנברג היה התנ"ך. המצאתו של גוטנברג הוזילה את עלויות הייצור (בגלל מחזור החומרים) ודרשה כוח עבודה פחות מיומן (בגלל היציקה). תרומתו של גוטנברג לעולם הייתה הפיכתה של המילה הכתובה למוצר זמין וזול יחסית, עובדה זו גרמה להפצה של המילה בכל שכבות האוכלוסייה.

לכן יש המחשיבים את המצאתו של גוטנברג כהמצאה החשובה באלף הקודם.

טכניקות דפוס:ככלל רוב שיטות ההדפסה הישנות, בעיקר מתחום ההדפסה הישירה, משמשות כיום בתחום האומנות.
אפשר לחלק את הדפוס לשתי שיטות הדפסה עיקריות:

הדפסה ישירה
הדפס עץ – היא שיטת הדפסה וציור שבה תמונה נחרטת לתוך משטח עץ, כאשר החלקים המודפסים נשארים בגובה המשטח בעוד החלקים שאינם מודפסים מוסרים, בדרך כלל בעזרת אזמל או מפסלת.

ליתוגרפיה (הדפס אבן) – היא טכניקת הדפסה שמקורה בסין העתיקה.יש טוענים שזו שיטת ההדפסה הראשונה. בעבר השתמשו בטכניקה זו להדפסת טקסטים כיום משמשת להדפסת יצירות אמנות ,על גבי נייר או כל חומר מתאים אחר,במספר עותקים מוגבל.הליתוגרפיה הומצאה בשנת 1796 על ידי אַלְוַאִיס זֶנֶפֶלְדֶר בבוהמיה והיא טכניקה המשמשת לשכפול תמונות באיכות גבוהה ובמחיר נמוך (כמובן באופן יחסי לאותה תקופה).

דפוס בלט – שיטת ה-דפוס התעשייתית הראשונה, שהומצאה על ידי גוטנברג. הייתה בשימוש שנים רבות עד אשר הוחלפה על ידי טכנולוגיות מתקדמות ומודרניות יותר. הלוח נעשה בסידור ידני בצורת כתב ראי‏, עליו נמרח הצבע ועליו הונח דף בודד. ההדפסה נעשית בעזרת מכבש או גלגלת להצמדת הנייר לאותיות הצבועות ומכאן להדפסת הדף.

דפוס משי – בו הדמות / הצורה הרצוייה מועברת מבעד רשת בצפיפויות משתנות (בעבר הרשת הייתה עשויה סיביי משי, כיום הרשת עשויה סיבים סינתטיים), הרשת אטומה באזורים בהם לא רוצים שיעבור צבע. שיטה זו משמשת כיום להדפסה, בעיקר משום כמות הצבע הגדולה שמיושמת על המוצר המודפס ולכן משמשת בהדפסת מוצרים סופגים (קרטונאז`,פולימרים ומוצרי טקסטיל)

פלקסוגרפיה (פלקסו) – שיטת דפוס זו הינה תוצר של התפתחות דפוס הבלט,שיטה זו הותאמה למעשה לצורך בהדפסת מוצרים אשר אין אפשרות להדפיסם בעזרת שיטות אחרות בגלל עדינות החומרים אותם מדפיסים, בגלל הלחץ הרב שמופעל בזמן תהליך ההדפסה על המוצר המודפס. ההדפסה עצמה נעשית על ידי גלופת גומי, על בסיס חותמת משרד פשוטה. שיטת דפוס הפלקסוגרפיה הינה שיטת הדפסה על עיקרון ההדפסה הישירה,בא מודפס שטח ההדפסה בצורה ישירה מגלופה.המושג פלקסוגרפיה נגזר מתכונת גמישות גלופת הגומי.

דפוס שקע – שימש לשיפוליי מקור , הכינוי של דפוס השקע היום הינו "תחריט", מהמושג חריטה. שיטה זו הינה התפתחות של דפוס האבן (ליתוגרפיה). למעשה הדמות/ הצורה המסויימת והרצויה נחרטת על מצע רך, צבע מוכנס לחריצים ומשטח ההדפסה מוצמד לדף ועליו מופעל לחץ למטרת הדפסה. כיום משמש דפוס השקע לעבודות עיצוב ואומנות.

דפוס צילינדר – הינה שיטה הפועלת על עקרון ההדפסה הישירה והינה בבסיסה תוצר ממשיך של טכניקת דפוס השקע. בשיטה זו הלוח הינו למעשה, גליל עשוי מתכת רכה כמובן באופן יחסי כאשר על גביו נגרעת הדמות. בעבר הרחוק השתמשו במסמרי פלדה לחריטת הדמות על הגליל(צילינדר), בתקופה מאוחרת יותר השתמשו באמבט חומצות ליצירת הדמות בדומה להדפס אבן, כיום משתמשים בצריבת לייזר, כאשר גודל הנקבים ועומקם (אשר נקבעים על ידי עוצמת הלייזר המשתנה ) קובעים את הרזולוציה. שיטה זו עובדת על עקרונות תהליך הפרוצס . בשיטה זו משתמשים להדפסה של מיליוני עותקים. שיטה זו נחשבת לאיכותית מכל.
הדפסת טמפון – שיטה נפוצה להדפסה על מוצרים עגולים כמו עטים, צנצנות, שפופרות, כדורים ובכלל בעיקר מוצרי קד"מ.

הדפסה עקיפה
דפוס אופסט (Offset) (שטח) – שיטה שבה מועתקת דמות המקור אל הלוח . הלוח עשוי מנייר עבה או סגסוגת אלומיניום ומצופה באמולסיה, כדי לקבל את הדמות הנדרשת לוח עובר תהליך פיתוח (בדומה לתהליך הפיתוח בצילום) הלוח ועליו הדמות מוצמד אל תוף גלילי. עיקרון העברת הצבע מתבסס על דחיית מים ושמן, הלוח מקבל מים בכמות קטנה, הצבע הינו צבע על בסיס שמן שנדבק לחלקים היבשים (כלומר לדמות האמולסיה). שיטה זו היא הנפוצה ביותר נמצאת בשימוש לעבודות הדפסה גדולות, בסדר גודל של 1000-1,000,000 עותקים. זו השיטה הנפוצה ביותר כיום ומדפיסים בה עיתונים, ספרים, שבועונים, עלונים וכדומה.

הדפסה דיגיטלית -בשנים האחרונות התפתחו מאוד שיטות הדפסה דיגיטליות. בשיטה זו האינפורמציה של הדמות מועברת ישירות מהמחשב, כאינפורמציה דיגיטלית, לגליל הממגנט אליו את הצבע בהתאם למקור. שיטה זו משמשת לעבודות הדפסה בכמויות מעטות לדוגמה: שלטים ,פוסטרים בודדים , מדבקות רכבים וריצות הדפסה קצרות מכל סוג עקב עלויות ריצה גבוהות יחסית אך ללא "הכנות" יקרות ומיוחדות .

דילוג לתוכן